דור ההמשך כתבה: מאי רוזן מזה שנתיים בקירוב, שהמצב פה במדינה הוא לא מי יודע כמה. אני לא מדברת רק במושגים מדיניים, לא צריך דוקטורט בשביל לראות שהדמוקרטיה פה חולה, אני מדברת על הכל: איפה שאתה לא דורך היום אתה שוקע בחרא. שנתיים אנשים מסתובבים פה ברחובות כמו מטרות נעות, הכלכלה נראית כמו בדיחה לא מוצלחת במיוחד, וחוץ מהדולר והבטן של שרון כלום לא "עולה" פה. אז מה נשאר לנו לעשות? אני אגיד לכם מה: להמשיך בשגרה היומיומית הציבורית הבנאלית, ובפרט ברוטינה הבידורית הקונבנציונאלית האפאתית שלנו, ומבלי לשים לב לתרום את תרומתנו זו לגידולו של דור חדש, המורכב רובו ככולו מצעירים שהתכונה הכי בולטת שלהם היא ה"כמעט"- הם כמעט אינטיליגנטים, כמעט תרבותיים, כמעט משכילים, כמעט חרוצים, והשימוש במילה כמעט הוא אנדרסטייטמנט למה שבאמת מתרחש פה בארצנו הקטנטונת. התחזית שלי עבור הדור הבא היא: צפוי להיות הרבה יותר גרוע. חכו ותראו. באחד הימים, בעודי מזפזפת, לא להנאתי האדירה, בין התחנות המרובות, מתוכן תמיד, אבל תמיד, באופן שיטתי, אין מה לראות, גיליתי להפתעתי הרבה, כי אין גבול לטמטום המשודר אלינו דרך הערוצים. אבחר כדוגמא מייצגת שני אירועים טלוויזיוניים, בולטים לרעה באיכותם הירודה. היכן ניתן למצוא בחורות, שהמילה זוועה עושה חסד עם המראה שלהן, מפשיטות בחורים מסוקסים הדוברים שפה זרה ומפוזרים בימים כתיקונם בכל רחבי הגלובוס, בעוד הם נותנים לה מחמאות כגון :"מיד כשראיתי אותך לראשונה ליבי החסיר פעימה למול יופייך המרהיב"? איפה תראו בחורה שמלקקת משקה חריף מעל שריריו החשופים של נסיך חסון וכהה עור, כאשר ברקע נשמעות צווחות נסערות של נקבות חסרות ישע הישובות להן בקהל? אני מניחה שהניחוש הראשון שעולה במוחכם הוא כי האירוע הנ"ל מתקיים במועדון חשפנות מהמין הגברי. ובכן, נחשו שוב חבריי המלומדים. מדובר, לא פחות ולא יותר, בתחרות של ריקי לייק לחיפוש אחר הגבר הסקסי ביותר בעולם: מדובר בהצגה הכי זולה ומבחילה בה ניתן לצפות היום בפריים טיים. אפילו לארץ ישראל היקרה והנאורה שלנו, היה נציג משלה, שעינטז למורת רוחה של חברתו שנכחה בין שורות קהל הצופות, בעוד גברות בעלות משקל עודף מזילות עליו ריר ומשחרות לטרף. ברגע שנחתו עיני על המסך הקטן, לא יכולתי שלא להתייחס לגועל שהתרחש אי שם בארצות הברית רק כמה חודשים קודם לכן, כך מתברר, ושודר עכשיו לראשונה בערוץ שלוש המקומי והאגדי. השקרים הגסים שהתעופפו מפיהם של הגברים המתחרים, ונחתו ברוב פאר והדר הישר באוזניהן הכרויות של הנשים, לא הפתיעו אותן כלל. נהפוך הוא: הן נראו לרגעים לא מעטים כפתיות המאמינות לקלישאות שנזרקו אליהן מכל עבר, והיו מהסוג השפל ביותר, ללא כל שמץ של אמת, ולו המינורית שבמינוריות. הרמה התרבותית הנמוכה, המחישה את החרפה הנוראית, ששמה בכיס הקטן את תחרויות מלכות היופי לדורותיהן. איך הגענו למצב השפל הזה? איך הידרדרנו כל כך נמוך, במדרון התרבותי שלנו, עד שאנו אפילו לא מגרדים את התחתית? הרי עברנו אותה מזמן! איך אנחנו נותנים לחרפה הזו להיכנס לבתים שלנו מבלי שאף אחד לא מנסה לעצור אותה, רגע לפני שהיא עוברת דרך המדיה? לא רק תוכניות משפילות ושטחיות אנחנו מוכנים לסבול בשקט, גם הזמן השיווקי שבין התוכניות מוקדש בחלקו להעביר לנו מסרים, שבונים על צופים רדודים וחסרי אינטליגנציה. קחו למשל את הפרסומת האחרונה של קשר בראל לכרטיסי אשראי, שנועדו לבני נוער מתחת לגיל 16. לא די בכך שהמוצר עצמו מרמז שהדור הצעיר מבלה את כל ימיו המתבגרים בקניות, הם אף מקווים לאפשר לו לעשות זאת כמעט ללא הגבלה. לא ברור לי כלל מדוע הורה, שיש לו קצת שכל בקודקוד, יאפשר לילד שלו שימוש בכרטיס אשראי בגיל כה צעיר, בו לבטח אין לילד הכנסה משלו? אבל בואו נעזוב לרגע את הסיבה, ונתרכז בתוצאה: שני בחורים זבי חוטם שותים מילק שייק כיאה לגילם (וזה יהיה החלק היחיד שמתאים לחתך הגיל בפרסומת הזו), ישובים על הבר, אינם מדברים במילים מפורשות אלא בצלילים כגון - אי, אוי, אהה, ווואי במשך יותר מדקה. כנראה שהדור הצעיר הוא אילם לפי דעת המפרסם היקר. לאחר מכן מצטרפת אל השניים בחורה, או ליתר דיוק, בובת ברבי צעירה ורדרדה ובהירה, חמוקיה בולטים או מובלטים (תלוי איך תסתכלו על זה), וגם היא, מסתבר, לוקה באותה המחלה בה לקו חבריה הנערים - אובדן כושר הדיבור. כעת מתחילה, הצעירה הבלונדינית הנחשקת להעביר את הקש שלה לאורך פיה ופניה, לתדהמתם הבלתי מוסוות של הנערים, שישפכו (תרתי משמע) את המשקה שלהם, בעוד הנערה ממשיכה בפליטת צלילים נוספים מאותו הז'אנר אל חלל הבר. עד שתסתיים לה סימפוניית הצלילים הנהדרת ויעברו לשלב שליפת המוצר, לו כה ייחלנו מתחילת התשדיר הנורא הזה, ולו רק כדי שיסתיים, נספיק להישאר פעורי פה, בשוק, בהלם ובהמימות, וכל אותו הזמן נתהה מה אמורים ילדינו ואחינו הצעירים להבין ממה ששודר בפרסומת. חברי קשר בראל: האם באמת אמדתם את הנזק האפשרי, שאתם גורמים בהינף היד, כשהמסר שאתם שולחים לנוער הוא: "אל תדברו, אין צורך, כסף הוא הכל בחיים" וכל זאת תחת מעטה של מיניות, שאינה מרומזת כלל, אלא מוצגת בריש גלי? אם הייתי שייכת לארגון שממנו יצאה הפרסומת הזאת, גם בתור הקלדנית הפרילאנסרית, הייתי מתביישת להמשיך ולפקוד את כתלי המשרד. הדור הצעיר מקופח בלאו הכי, מקצצים לנצח בתקציב החינוך שלו, מה שגורר את רמת ההוראה הירודה בעל כורחה, והיא זקוק היום, אולי יותר מתמיד, ליד מכוונת. בימים כאלה בהם ההגדרה "עם הספר" הפכה מזמן לאגדה אורבנית, כל שנותר לחבר'ה המתבגרים הללו הוא להתהפנט מול האמ.טי.וי האירופאי, לאחר שסיימו לבהות בערוץ הילדים הלא חינוכי בעליל, ולדבר באי.סי.קיו, הממוחשב והמנוון, במקום לשחק מחבואים ולהתרוצץ באוויר הצח. בזמן הזה, אצלנו בטלוויזיה העדכנית כל כך, ממשיכים לשדר תוכניות ותשדירים שיש להם יעוד משותף אחד בלבד, והוא השגת רייטינג למטרות רווחים כספיים עבור תאגידים כאלה ואחרים. ברקע, בד ובד עם המטרה העיקרית, קיימת תמורה נוספת, בד בבד עם המטרה העיקרית, והיא הפיכת הנוער החדש לבוגרים חסרי תרבות, חסרי ערכים, לאנשים שטחיים, לבהמות מסוג אדם. שאף אחד לא יבוא ויתרץ לי שהשידורים מונחים על ידי רצון הציבור. גם אם כל סקרי הקהל מורים לתקשורת שזה מה שהעם דורש, זה עדיין לא אומר שהמשדר עצמו לא יכול להפעיל קצת שיקול דעת ולהבין שאם לא נעצור את הרצף הזה, ויפה שעה אחת קודם, כדור השלג ימשיך ויתגלגל לו לנצח נצחים. ואם הישועה לא תבוא מהמדיה, לפחות אנחנו - הקהל, יכולים להפסיק לאכול בשקט את החרא שמאכילים אותנו, ולהתחיל להצביע ברגליים. האם לא הגענו לזמן הזה? לעת בה נתחיל לקחת קצת אחריות על כל המתבצע ממש כאן מתחת לאפינו ? הרי, אם אין אנחנו לנו, מי לנו? הוא אוהב אותך אבל... האם הגבר שלך שולח לך מסרים כפולים? ערכה: אילנה מאיזון פנימי מסרים כפולים. לפעמים נדמה שאלה המסרים שאנו מקבלות מגברים. חם/קר, נדלק/נכבה, הם רוצים בנו/הם צריכים חופש. "האם הוא מעוניין בי", אנו שואלות את עצמנו או "את הכיבוש"? לעיתים קרובות אנו מרגישות שאנו צריכות להיות סופר תרפסטיות, בלשיות, מתרגמניות של מסרים מוזרים ומיסתוריים על-מנת לפענח את כוונותיו האמיתיות של הגבר (הוא אמר "אנחנו" - הוא מאוהב. הוא מכונס בתוך עצמו הערב - כנראה שמערכת היחסים הסתיימה). מדוע יש לנו כזו בעייה בהבנת גברים והמסרים המוזרים שלהם? מדענים מסבירים שבאופן בסיסי, גברים ונשים פשוט מאוד שונים אחד מהשני. המוח של הגבר פועל בשיטה אחרת לגמרי מזה של האישה. נשים מקשרות רגשות עם מילים מכיוון שבמוח שלהן "רגשות" נמצאים ליד החלק של "הדיבור" לעומת המקור ממנו מתחילים הרגשות של הגבר, שהוא מרוחק לגמרי מהשטח של הדיבור. לכן, תרפיסטים מייעצים לנשים לא לקשר דיבור עם קירבה. יש גם כאלה שמייעצים לנשים לא ללחוץ על הגבר להיפתח מכיוון שהוא ירגיש מושפל אם הוא יצטרך להסביר משהו שהוא לא יכול לבטא במילים. מעורר זעם את אומרת? בהחלט - במיוחד עבור נשים שמעורבות במערכות יחסים עם גברים שנראה שביד אחת הם שולחים הזמנות חתונה ובאותו הזמן, ביד השניה הם קורעים אותן לחתיכות. איך זה קורה שגברים מתקרבים ופתאום נסוגים? ההסבר הוא, שגברים מרגישים תחושה מאוד עמוקה של בושה בנסיבות אינטימיות. הם עשויים להרגיש איבוד שליטה ומאויימים מעוצמת הצורך שלהם בקירבה. לעיתים תכופות הם יסוגו דווקא כשהם נמצאים במצב "הכי פגיע" או פשוט להתפרץ בצורה מביכה. גברים רבים שמשדרים מסרים כפולים משאירים את האישה תלוייה במעין "לימבו" (האיזור שבין השמיים לגיהנום). כן, הם אוהבים! אבל האהבה שלהם תמיד מופיעה ביחד עם הכחשה. - תסמונת ה- "אני אוהב אותך אבל...". "אני אוהב אותך, אבל... את לא מרוויחה מספיק כסף", "אני אוהב אותך אבל.. אני זקוק לזמן, לחופש", "אני אוהב אותך, אבל... אני עדיין לא מוכן". נשים צריכות להבין שהן מתמודדות עם שני גברים בעת ובעונה אחת. ישנו האחד שיש לו כמיהה לקירבה אבל ישנו גם איש הצללים שבאותה מידה יש לו צורך בחופש ופחד ואימה מזה שהוא יבלע, יאכל בעודו בחיים או פחד מלשחזר את אותה מערכת יחסים כואבת של הוריו. פסיכולוגים מייעצים לנשים לבדוק אם לבן-הזוג שלהן יש קושי קל בתקשורת או שהוא ממש סובל מפוביית-התחייבות. כיצד את יכולה להבחין בהבדל בין השניים? זה שבורח בדרך-כלל משתמש במלכודת הפיתוי. נשים מתארות אותו כטיפוס מיסתורי עם צד אפל שהן אינן יכולות לעמוד בפניו. חלק ממנו נסוג, והעובדה שאת לא יכולה להאמין בו בשלמות גורמת לך להישאר במתח. הוא רומנטי, מכניס אלמנטים של פנטזיה לחייך ובאותו הזמן הוא נראה פגיע ואת מרגישה מחוייבות לעזור לו. אבל היזהרי - גבר זה יקרע אותך לגזרים! ככה זה עובד: הוא נותן לך את ההרגשה שאת יותר מאושרת מאשר אי פעם היית, מעניק לך את כל תשומת הלב ומרעיף עליך מתנות. אפילו אם את לא מתאהבת בו מייד, די במהרה תכנעי ואז - הוא יסוג... ואת תבלי את החודש/השנה/החיים שלך בניסיון לשחזר איך הדברים היו בהתחלה. לעיתים קרובות נשים שומעות את הודעות החיזור ובאופן מאוד נוח מתעלמות מההודעות השליליות. בגלל שהוא כל הכאיב לה יש לה צורך עמוק לשמוע את ההתנצלות והבעת האהבה שמבטיחים להקל על הכאב. בכל מקרה, היא אומרת - "כשהיה טוב - היה כל כך טוב". נשים שנמשכות לגבר שיש לו פובייה מהתחייבות עולות על רכבת הרים אימונציונלית של עליות ונפילות. הן מתארות את עצמן כעוברות חווייה הדומה להתנסות בסמים. התחברות עם הגבר מעניקה להן את "המנה", לאבד קשר איתו מכניס אותן לפאניקה, לכמעט טירוף. בתחילת מערכת היחסים האישה מתרוממת לשיא פסיכולוגי. כאשר הגבר נסוג, היא נוחתת לתוך יאוש. ישנם גברים שעוזבים ולא חוזרים, אלה הם, למען האמת, הפחות מסוכנים. אבל רובם חוזרים שוב ושוב - לעיתים קרובות ברגעים שהם חשים שהאישה מתחילה להשתקם או כשהיא נסוגה ממנו. גברים עם פוביית-התחייבות לא רק חוששים מנישואין, את יכולה לזהות את הטיפוס בפחדים האחרים שיש לו. ישנם כאלה שמתרחקים ממטלות יומיומיות, נמנעים מלרכוש חפצים חשובים ומתעקשים לשכור דירה ולא לקנות אותה. הם יחליפו עבודות וקריירות, יש להם אלרגיה למושג קביעות ובפירוש - אחד שסובל מפוביית-התחייבות לא יכול לעשות שום דבר בשלמות ומכאן גם נובע הקושי להוציא אותו מהחיים שלך. הוא לא יתחייב לעזוב אותך באותה מידה שהוא לא יתחייב להישאר איתך והוא בדרך כלל יתן לך להיגרר אחריו עד שאת תעשי את הניתוק הסופי. צריך לזכור שגברים עם פוביית-התחייבות משדרים מסרים כפולים מכיוון שהם מתנסים בשני סוגי רגשות סותרים. הם כן רוצים קירבה אבל אינם מסוגלים להתמודד איתה. גבר שיש לו פוביית-התחייבות דומה לאדם עם קלוסטופובייה. אם הוא בחדר עם חלון הוא מרגיש טוב - בשליטה אבל אם הוא בחדר בלי חלון - הוא בפאניקה. גברים המתנסים בפחד מאינטימיות יציגו את אותם סימפטומים כמו קלוסטופובים - ירגישו מחנק, הידיים שלהם יזיעו, יהיו להם אפילו כאבי בטן. מדענים טוענים שפחד מהתחייבות הוא בפירוש פובייה כמו הקלוסטופוביה. - הם לא מסוגלים להישאר אלא אם כן הם יוצרים "חלון" ולעיתים תכופות החלון שלו יהיה רומן מהצד או שהוא ישתמש בטכניקות אחרות של התרחקות על-מנת להרגיש שיש לו שליטה על החיים שלו ולא משנה אם התירוץ שלו זה העבודה שלו, העבר שלו, הוא החברים המיסתוריים שהוא לא מעוניין שתכירי. הוא מכור ל"חופש" כמו שאת מכורה אליו. נשים שנכנסות למעורבות עם גברים שיש להם פוביית-התחייבות נמשכות לאלמנטים של פנטזיה בקירבה ולא מפתיע שנשים שנשארות דבוקות לגברים כאלה מוצאות שהביטחון העצמי שלהן הולך ונהרס בגלל שהן צריכות להתמודד עם תחושה של דחייה על בסיס יומיומי. למרבה הצער, לעיתים קרובות, נשים כאלו מאשימות את עצמן באמונה שהן פשוט לא מספיק טובות. אם הן היו יותר טובות, הן אומרות לעצמן - מערכת היחסים תחזור לאיך שהיא היתה בהתחלה כאשר הן הרגישו נאהבות. נוסף לכך, גם לגבר יש נטייה להאשים כזו אישה על כך שהיא לא עומדת בסטנדרטים שלו. מה את יכולה לעשות כשאת חושדת שאת מתעסקת עם גבר שסובל מפוביית-התחייבות - גבר שחיזר אחריך בלהיטות פעם ועכשיו הוא כל הזמן אומר לך שהוא צריך "חופש". תקשיבי, בגלל שהתשובה היא לא מה שאת מצפה לשמוע: פסיכולוגים מציעים שתביטי במראה, שם אולי תמצאי מישהי שהיא באותה מידה כמוהו סובלת מפוביית-התחייבות. את אולי לא מודעת לרגשות האמיתיים שלך או למניעים שלך, אבל קרוב לוודאי שאת תורמת לדחייה בזה שאת בוחרת גבר שיש לו פוביית-התחייבות. אם אישה מעורבת עם גבר שהופך אותה לקורבן או לא נותן לה את האהבה שהיא רוצה, היא צריכה לשאול את עצמה למה היא נשארת איתו. היא צריכה לבדוק את עברה, וודאי יש כאן אלמנט במורכבות הפסיכולוגית שלה - אולי משהו הקשור במערכת היחסים עם אביה, משהו שמאיץ בה לשחזר פגיעות וכאב מן העבר. לנשים כאלו יש למעשה פוביית-התחייבות פסיבית, והן מבטאות את הצרכים שלהן בפנטזיה או פחד מקירבה באופן חבוי אפילו מעצמן, מרשות שיתעללו בהן ואחר כך מתרצות את התנהגותו של הגבר המתעלל, מחפשות גברים שלא ניתנים להשגה או דוחות גברים שמספקים אינטימיות אמיתית. מוצע לערוך "חשבון נפש נוקב וחסר פחד" עם עצמך, ההיסטוריה שלך והאופן שבו את מתפתה. נסי להבין את המשיכה שלך לפנטזיה ולרומנטיקה. אין "פתרון מהיר". נשים עשויות למצוא עזרה בתוכנית 12 הצעדים, ללכת לטיפול או טיפול משפחתי אם את מאמינה ששווה לשמור על הקשר. כמובן שלהיכנס למשרד קר עם בן-זוגך ולדבר על "עצמך" כאשר הוא זה שזקוק לטיפול באופן נואש נראה לך מטורף, אבל הרבה נשים שנכנסו לטיפול דיווחו על שינוי מהותי. הן למדו איך במשך שנים הן הכשילו את עצמן במערכות יחסים על מנת להזין פנטזיות ונטו לרמייה-עצמית וחוסר כנות עם עצמן. "כאשר הכרתי את האנק", מספרת ג'ורגיה, "אני חייבת להודות שהוא שלח מסרים כפולים מן ההתחלה ואני בילבלתי בין המסרים. רציתי להאמין שגבר זה הוא גבר חלומותי. בהתחלה הוא היה עטוף בברק והיה בו המון קסם. מאוחר יותר כשהיינו ביחד לבד, הוא נראה מדוכא ומכונס בתוך עצמו אבל בחרתי להתעלם מסימנים אלה". כאשר האנק סיים את הקשר - ג'ורג'יה היתה שבורה ונכנסה לטיפול למשך שנתיים. היא הבינה שגם לה היתה פוביית-התחייבות והיא בחרה גברים שלא היו מתאימים או שהם לא היו זמינים. המודעות החדשה שלה איפשרה לה לחפש, למצוא ולהינשא לגבר שהיא מתארת כההיפך הגמור מהאנק. "פיתחתי שלווה ואמון עם בעלי, לא הייתי מחליפה את זה עבור כל "ההתרגשות הדרמטית" שהיתה לי עם האנק ולא עבור כל ההתנצלויות מלאי התשוקה. להיפרד מגברים מפתים עם מסרים כפולים עשוי להיות מאוד קשה, אפילו מתיש בזמנים, אבל לעשות כן יכול להיות ההזדמנות להתאהב באדם המיסתורי והחשוב ביותר... את! כתבות נוספות: כל הזכויות שמורות ל:    עיצוב בניה ותיפעול האתר: