לה-טומטינה - מלחמת העגבניות כתבה: חמדה גלעד ממיקרו קוסמוס ושעת סיפור מתעתד לבקר בספרד הקיץ? למה שלא תתכנן, סתם ככה כאילו במקרה, להיות באיזור של ואלנסיה ביום רביעי האחרון של חודש אוגוסט, כדי שתוכל לקחת חלק בפסטיבל ססגוני וריחני? העיר ואלנסיה מפורסמת בכל העולם בזכות התפוזים הנפלאים הגדלים בפרדסים שמסביבה. לא רחוק ממנה, במרחק כחצי שעה נסיעה, שוכנת עיירה נוספת המפורסמת בעולם כולו, הפעם לא בזכות תפוזים - אלא בזכות העגבניות... מדי שנה, באותו מועד - מזה למעלה מחמישים שנה - מתקיים בעיירה בוניול, אחד הפסטיבלים המוזרים, המצחיקים, המהנים וגם הכי מלוכלכים שאפשר לחשוב עליהם! פסטיבל העגבניות, לה-טומטינה במשך שבוע ימים, החל מיום רביעי האחרון של כל חודש אוגוסט, בין השעות 11 בבוקר ל - 1 בלילה, נערכת מלחמת עגבניות, פשוטה כמשמעה! אנשים בוגרים, מכובדים ומהוגנים בכל שאר ימות השנה - כמו גם הרבה בני נוער פוחזים ועוד כמה אלפי תיירים משועשעים , כולם נדבקים ברוח השטות המסורתית לעיירה זאת, ומשליכים עגבניות זה בזה. אף אחד לא יכעס עליך אם תפצלח לו קילו עגבניות רקובות על הראש, ואף אחד לא יקרא למשטרה כי גם השוטרים עצמם מסתובבים ברחובות נוטפי עסיס אדום ומלקקים בלשונם זרעוני עגבניה שדבקו לסנטרם.. ישנן מספר גירסאות באשר למקורותיו של הפסטיבל הפופולארי הזה. יש הטוענים כי הכל התחיל כבדיחה של כמה חבר'ה שחמדו לצון, והשליכו עגבניות רכות ועסיסיות שנמכרו בדוכן סמוך, על נגן רחוב אחד, שכישוריו המוסיקליים לא נעמו לאוזניהם.. עוברי אורח שצפו במחזה פרצו בצחוק גדול, והתפתו לנסות את כוחם גם כן בהשלכת עגבניות. הצד שכנגד לא נשאר חייב, ועד מהרה התפתחה מלחמת כל-בכל, כאשר המרוויח העיקרי הוא בעל דוכן העגבניות שמכר את כל סחורתו. גירסה אחרת, אולי קצת מהימנה יותר, אומרת שהכל התחיל ביום אוגוסט חם בשנת 1945, בכיכר המרכזית של העיר, המשמשת גם כיום כמוקד העיקרי של הפסטיבל. באותו יום חגגה העיירה קרניבל מסורתי שגולת הכותרת שלו היתה מצעד-תחפושות עם דמויות גרוטסקיות של בובות ענק. את המצעד הובילה התזמורת העירונית המקומית, וחבורת צעירים שובבים ניסתה לחבל בנגינתם. הם חטפו מספר מסכות מעל ראשי המשתתפים, התערבו בקהל הצועדים וגרמו לתזמורת לאבד את הריכוז והקצב. צעירים אחרים בקהל, שצלילי התזמורת הצורמים היו לצנינים בעיניהם, קראו קריאות בגנותם והצטרפו גם הם למהומה. עד מהרה התפתחה במקום תגרת ענק בה לקחו כולם חלק. לרוע מזלו של בעל דוכן ירקות ופירות שעמד בככר, תוך השתלהבות הרוחות החלו הצעירים מיידים זה בזה ממיטב התוצרת החקלאית שהיתה סדורה על הדוכן, ולהצלחה הגדולה ביותר זכו העגבניות הרכות והבשלות שהתפצחו בחדווה על ראשי ההמונים. המשטרה שהתערבה עצרה את חבורת הנערים הפורעים שהתחילה את המהומה, והם נאלצו לשלם עבור כל הנזקים שנגרמו לככר ולבעלי העסקים שבה. הדי המהומה הגדולה לא שככו במשך ימים רבים, ובמהלכם גמלה החלטה אצל צעירי הכפר. לא כל יום מזדמנת לידיהם הצגה מהנה כל כך... והם החליטו להפוך את האירוע למסורת שנתית. ביום רביעי האחרון של חודש אוגוסט שהגיע שנה לאחר מכן, התייצבו חבורות חבורות בככר, כשהפעם כל אחד מביא עמו את עגבניותיו מהבית.. וכל השאר כתוב על דפי ההיסטוריה של העיירה הקטנה.. בתחילה, ניסתה המשטרה למנוע את מה שכבר קיבל את השם מלחמת העגבניות. 4 שנים נאבקו המשטרה והעיריה בפורעי החוק החוגגים, ובשנה החמישית התקבלה החלטה לאמץ רשמית את האירוע, להקנות לו מעמד של פסטיבל עממי, ולקבוע חוקים לקיומו. אלא שלא תמיד נתן השלטון הטוטליטרי של פרנקו העריץ את זכות ההחלטה לעיריות המקומיות, והיו שנים בהן הוטל איסור על קיום האירוע. יש האומרים כי במהלך אותן שנים בהם התנגדה המשטרה לקיום "המלחמה", קיבל האירוע צביון של הפגנה כנגד המשטר הרודני של פרנקו, ויש כאלה הטוענים עד היום כי ראשיתה של המסורת הינה על בסיס פוליטי. כך או כך, מאז אותו אירוע ראשוני ב - 1945, נערכת מלחמת העגבניות פחות או יותר ברציפות באותו תאריך ובאותו מקום, כמעט מדי שנה, והעיירה הקטנה והפסטיבל המוזר שלה התפרסמו לא רק ברחבי ספרד אלא גם ברחבי העולם. בשנים בהן נאסר קיום האירוע, גרם הדבר להתקוממות מחתרתית של התושבים, ובשנת 1957 למשל הביעו התושבים את מחאתם כנגד האיסור על ידי קיום "תהלוכת הלוויה לעגבניה".. בשנת 1959 החליטה מועצת העיר לתת אישור רשמי לפסטיבל העממי, אבל תוך הצבת גבולות וקביעת חוקים שיסדירו את קיומו.: הוכרזה שעת התחלה - 11 בוקר, ושעת סיום 1 בלילה, כאשר מחוץ לשעות אלו חל איסור חמור אפילו על זריקת עגבניה אחת. וכך, מדי שנה, הלך הפסטיבל והתמסד, והגיע לידי כך שבשנת 1975 נמסר ניהול הפסטיבל לחברה מסחרית המארגנת ומנהלת אותו, ובין היתר גם אחראית לאספקת העגבניות. לא עוד נדרשים האנשים להביא עגבניות מהבית, האספקה מגיעה במשלוחי ענק מחבל ארץ שנקרא אקסטרמדורה, שם יבולי העגבניות זולים במיוחד. למעלה מ- 150,000 ק"ג עגבניות טריות מספקת החברה בימי הפסטיבל. הנהלת הפסטיבל גם אחראית על קיום "חגיגת פתיחה" המכריזה ערב הפסטיבל על פתיחתו הרשמית. במהלך השנים שונתה מפעם לפעם הפתיחה החגיגית, ונשאה אופי שונה מדי שנה. פעם היתה זו תחרות בישול המאכל המסורתי "פאייה" - סירי ענק בגודל מיכלי אשפה עירוניים הוצבו בככר המרכזית, על גבי מדורות מאולתרות ומתחת למכסי המתכת האדירים רחשו וגעשו מיני שרצי ים מתובלים ומעוטרים באורז ריחני. בשנה אחרת בושל בדוודי ענק "מרק שוקולד" מהביל להנאתם של כל בני העיר ואלפי התיירים שהחלו נוהרים לאירוע הססגוני. לאחר מכן נהוג היה להתחיל את החגיגות בתחרויות ספורט שונות - לדוגמה " מירוץ שקים" בו התחרו המשתתפים על הגעה לקו הסיום כאשר הם נושאים על גביהם שקים עמוסים במשא כבד. או למשל תחרות של טיפוס על עמוד משומן בגריז שבראשו מצוי הפרס הראשי המחכה למי שיצליח לטפס למעלה מבלי להחליק. החברה המארגנת ניסתה להפתיע מדי שנה עם אירועים חגיגיים שישלהבו את ההמונים ויהוו הכנה הולמת למלחמת העגבניות. בשנים האחרונות אירוע הפתיחה חוזר על עצמו בשל הפופולריות הרבה לה הוא זוכה: "עמוד הסבון" הוא נקרא. מדובר בעמוד גבוה, מרוח לכל אורכו בסבון חלקלק, ובראש העמוד מתנוסס לראווה חזיר שלם צלוי. הראשון שמצליח לטפס למעלה ולבצוע לעצמו שוק צלויה משוקיו של החזיר, מנופף בה לעיני ההמונים הצובאים בככר ומוכרז כמנצח התחרות. למרות היותו של האירוע רב משתתפים, ומעט פרוע באופיו, אין בו שום סיכון להמונים, ובמהלך השנים לא נרשמו כל אירועים לא נעימים או תאונות. מדובר בשבוע שלם של שכרון חושים והתפרקות יצרים בו כל אחד נותן דרור לכל ה"אלימות" האצורה בו.. בין הגורמים התורמים לבטיחותו של האירוע יש למנות את הכללים שהונהגו בו: שמירה על שעות הפתיחה והסיום של קרב העגבניות. מטח ירי נותן את האות להתחלת הקרב העסיסי, ומטח נוסף בלילה מהווה סימן ל"הפסקת אש". איסור מוחלט על הכנסת בקבוקים או חפצים העלולים לגרום לפגיעה. איסור על לבישת חולצות טי-שירט. ש למעוך את העגבניה לפני שמטיחים אותה במישהו, כדי למנוע פגיעה חזקה. אקוודוקט עתיק משמש להובלת מים שייזרמו לצינורות הענק שנועדו לנקות את העיר מדי לילה מ"רסק העגבניות" בו היא טובלת. מלבד מלחמת העגבניות המתנהלת בעיירה, הפך שבוע הפסטיבל להפנינג ענק וליריד ססגוני, עם תחרויות, דוכני אוכל, זיקוקין, תהלוכות עם תחפושות ומצעדים. אז אם כל זה עשה לכם חשק לבקר שם, זכרו שיש לדאוג להזמנת מקומות מראש. בעיירה עצמה, שקטה ושלווה במשך כל ימות השנה, יש מעט מאד מקומות איכסון, ואילו בכפרים שבסביבה הכל מתמלא ומוזמן חודשים ארוכים מראש. האופציה העדיפה היא לשהות בעיר הגדולה ואלנסיה, ולנסוע את מרחק הקצר לבוניול וחזרה. ואם מישהו יממש את ההמלצה, נשמח לשמוע ממנו כשיחזור איך בדיוק מרגיש רוטב הספגטיי.. כתבות נוספות: כל הזכויות שמורות ל:    עיצוב בניה ותיפעול האתר: